Quotation_auto על בראשית 49:19

ורבותינו ז"ל לקחו דרך אחרת ואמרו. שמשה חטא על שדיבר על קדושים אשר בארץ. אברהם יצחק ויעקב. באומרו והנה קמתם תחת אבותיכם. וכי אברהם יצחק ויעקב אנשים חטאים היו. אמר לו משה ממך למדתי שאמרת את מחתות החטאים האלה. אמר לו בנפשותם אמרתי. להורות שעונשו גדול המבייש שוכני עפר. ודרך הפשט צלולה. וכששמע משה וחרה אפו. ויגשו אליו ויאמרו אין רצוננו שלא לעלות ולסייע לאחינו. כי אנחנו נחלץ חושים. וזאת ההגשה היא הגשה לפיוס. על שחרה אפו בהם בדברים קשים. ולמלחמה שאמרו ואנחנו נחלץ חושים. ואמרו למשה ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה. ולפי הפשט אמרו כי תשובון מאחריו. שרמז להם בזה שלא רצו בקדושת א"י. ובזה שבו מאחרי ה' כאלו עובדי ע"ז. כאומרם כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ובזה הלכו לאחור ולא לפנים. ולכן נחשדו כשבנו המזבח כאלו בנו במה. וכ"ז לפי שנשארו חוצה לארץ לא ענו על זה. אבל חזרו לומר כי לא ננחל אתם מעבר לירדן והלאה כי באה נחלתינו אלינו. ומהיכן באה נחלתם להם או מי נתנה להם. והלא הם היו שואלים יותן את הארץ הזאת לעבדיך. והאיך גזרו אומר כי באה נחלתנו אלינו. ואין זה דרך מוסר. אבל בזה השיבו למשה והבינו דבריו. ואמרו אל תתמה על החפץ. כי כך גזרה חכמתו יתעלה מימי עולם. שתהיה נחלתנו בחוצה לארץ. ממאמר אמנו שאמרה בא גד. לרמוז שיבואו בני גד במסלותם מארץ כנען וישובו לארצם. וזה רמוז יותר בכתיבת מלה אחת. לרמוז על הבגידה הגדולה שעתידין לעשות בני גד כבוש אדם חוצה לארץ כמו שהארכתי במקומו. וכן רמז יעקב בברכותיו באומרו פחז כמים אל תותר כי פחזו ומיהרו כמים במרוצתם להשאר חוצה לארץ. ובגד אמר גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. שחשב שלקח נחלה בראשונה ונשאר באחרונה כמו העקב. וזהו והוא יגוד עקב. ולפי שנתגלה סוד זה לבני גד ולבני ראובן. אמרו מברכת אבותינו אנו צריכין ליקח זאת הארץ ולא תאשימנו בזה. וזהו כי באה נחלתנו אלינו. כבר באה נחלתינו מששת ימי בראשית. ועכ"ז הדבר היה בבחירתם ובגדו בה' וחמדו ארץ טמאה. לפי שהיה המקום מקום מקנה וחשבו עצמם אנוסים כאומר כי באה נחלתנו אלינו. וכן אמרו למשה ואתנו אחוזת נחלתנו מעבר לירדן. ולפי שראה משה שהם בחרו בחוצה לארץ לפי שהיה ארץ מקנה. הודה לדבריהם בכאן. אבל בברכותיו הודיע להם חטאם. ולכן אמר ברוך מרחיב גד. כי הם חשבו שארץ ישראל קטנה מהכיל אותם. ולא ראו שנקראת צבי לכל הארצות. מה צבי זה אין עורו מחזיק לבשרו וכו'. ולכן אמר ברוך שהרחיב גבולם. כי הם חשבו שלקחו נחלה בראשונה ונשארו באחרונה. וזהו וירא ראשית לו. כי להם היה ראשית. ואינו כן כי היא נחלה מבוהלת בראשונה. וכבר הארכתי בזה בפרשת ויצא יעקב. ולפי שידוע שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו אמר אם תעשון את הדבר הזה וכו'. ואם לא תעשון:

והזכיר שמות הנשיאים. להורות על מאמרם ז"ל כי יש אנשים שנאים במעשיהם. ושמם מסכים על זה כמו מרדכי. ויש אחרים בהפך. ואלו היו רעים וחטאים ושמותיהם רעים. והנה יש לעיין בסדור אלו השבטים. שלא נסדרו בכאן לא כסדר הדגלים ולא כסדר תולדותם. כי אחר שהזכיר משה לאפרים הפסיק במטה מנשה. וכתב בנימן וזבולון בנתים. ואח"כ חזר ואמר למטה יוסף למטה מנשה. ויותר היה ראוי לומר למטה יוסף למטה אפרים. וכן הזכיר למטה דן וסמך אצלו אשר שהוא הקטן. ואח"כ חזר לנפתלי והזכיר גד באחרונה. ולמה היה זה והלא משה בברכותיו סמכו ליששכר ואמר ולגד אמר ברוך מרחיב גד. והאומר שהזכירם לפי שבח מעלתם לא ישרו דבריו בזה. כי כבוד יוסף ומעלתו היה ראוי להקדים. ואם דברי דרש נקבל. אבל לפי הפשט אני אומר כי זה דבר הלמד מעניינו. כי אלו האנשים הלכו לתור את ארץ כנען לחבבה בעיני ישראל. וא"כ סדר המנין בכאן לא היה אלא לפי מעלת ארץ ישראל ולפי החבה שחבבו אותה. ולכן המאוחר בכאן הוא אשר איחר פעמי מרכבותיו לארץ ישראל כמו גד שנשאר חוצה לארץ. ולפי שהוא נתן עצה לראובן הזכירו בראשונה. ואמר ויאמרו בני גד ובני ראובן. ולפי שראובן היה הבכור הזכירו בראשונה אע"פ שלא היה ראוי אחר שנשאר חוצה לארץ. ומפני כבוד יהושע הקדים אפרים לזבולון. לפי שיהושע חבב את הארץ והנחילה לישראל. ולפי שתכלית ארץ ישראל היתה בשביל בית המקדש שהיה בחלקו של בנימן. הקדימו גם כן לזבולון וסמכו מיד אחר בנימין. ואחר זבולון היה ראוי לומר למטה יוסף למטה אפרים כי כן היה יותר ראוי מפני כבוד יהושע. אבל הטעם שאיחר למנשה לפי שלא חבב ארץ ישראל ונשאר בארץ טמאה עם גד וראובן. כי כן נאמר שם ולחצי שבט מנשה בן יוסף. והטעם שהזכיר יוסף עם מנשה ולא עם אפרים. לפי שיוסף אמר והעליתם את עצמותי מזה אתכם. וראוי היה לו לחבב ארץ ישראל יותר ולהשביע לאחיו שיעלוהו לארץ ישראל כמו שהשביעו יעקב. ואם לא יניחום מצרים יעלו עצמותיו. והמצוה שבאה לידו יקיימנה. כמו משה שהבדיל שלש ערים בעבר הירדן אע"פ שאינן קולטות. והוא לא עשה כן אלא אמר והעליתם את עצמותי וגופו נקבר בחוצה לארץ. ומנשה בנו למד ממנו ונשאר בחוצה לארץ. ראוי שיהיו סמוכים בשילוח המרגלים שהיו הולכים לתור את הארץ. ואחר דן סמך לאשר להאיר אורו. והטעם שהקדים לאשר. לפי שארץ אשר היתה מנעולה של ארץ ישראל דכתיב ברזל ונחושת מנעלך. ולפי שהוא היה שומר ארץ ישראל ראוי להקדימו לנפתלי. ואחר שהזכיר נפתלי הזכיר גד באחרונה. כי כן ראוי לו אחר שנשאר בארץ טמאה ולא רצה ליכנס לארץ ישראל. וזאת היתה בגידה גדולה ולכן אמרה לאה בא גד וכתוב בגד. להורות שבגד בגידה גדולה בארץ חמדה. ולכן ברכו יעקב והוא יגוד עקב שישאר באחרונה כמו העקב. וכן ברכו משה ברוך מרחיב גד. וסמכו לברכת יששכר שאמר בו עמים הר יקראו. כי בסבת זבולון היו הולכים שם בעלי הספינות עם פרקמטיא ומשם היו הולכים לירושלם לראות יפיה והדרה והיו נודרים נדרים וזבחים. וזה היו עושים אומות העולם. וגד שהיה מבני ישראל רצה לישב בארץ טמאה. לפי שהיא ארץ מקנה ורחבת ידים. וארץ ישראל קצרה מהכיל אותם. ולזה סמך ואמר ברוך מרחיב גד. כלומר ברוך שהרחיב גבולו והשביעו מארץ טמאה להיות תמיד כלביא שוכן על טרפו מיראת מלכים וכן היה שגלה בראשונה. ואמר וירא ראשית לו שהוא חשב שהיה ראשית הארץ הזאת לו. ולא היה כן אלא נחלה מבוהלת בראשונה וזהו ראשית לו. אבל היה אחרית. ולכן נשאר באחרונה כמאמר יעקב והוא יגוד עקב. ולכן מנאן בכאן באחרונה לפי שהיו הולכים לתור את הארץ. והוא היה עתיד להתרחק מארץ הצבי ונשאר באחרונה. זהו דעתי מסברא ומדעת וה' יכפר בעדי:

ולגד אמר ברוך מרחיב גד. ראוי היה שיקדים לדן ולנפתלי קודם לגד. והטעם שסמכו לזבולון ויששכר. להורות על חטאתו ועל בגידתו. שבגד למאוס בארץ חמדה. ונשאר חוצה לארץ שהיא ארץ טמאה. עד שכמעט חשדום ישראל כשבנו אותו מזבח בחזרתם. שהיו עובדי ע"ז כאומרם ז"ל כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. ולכן כתב בלידתו בגד תיבה אחת. להורות שבגד בארץ חמדה. וחטא והחטיא לראובן והסיתו שישאר עמו. וזהו ויאמר בני גד ובני ראובן. ולכן אמר יעקב בברכתו גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. שחשב שהרויח במה שנשאר ח"ל. והפסיד שנשאר באחרונה כמו העקב שהוא סוף האדם. ולכן משה בברכתו. להודיע חטאתו סמכו אצל זבולון. לפי שכתוב למעלה הר יקראו. כי ע"י זבולון וספינותיו היו באים עמים רבים למכור ולקנות ממנו ועי"כ היו רוצים לילך אל ירושלם לראות הדרה. וכשרואים כבוד הבית היו זובחים זבחי צדק ונודרים נדרים ונדבות. לכבוד ה' ומקדשו. וכזה וכזה היו עושים עמים רבים מאוה"ע העובדים לאלילים והבלים שלהם ציון ישאלו דרך הנה פניהם. וגד שהיה מעם ישראל והיה יודע מעלת א"י ושבועת האבות. בגד בארץ חמדה טובה ורחבה הנקראת כר נרחב. ונראה לו שהיתה צרה וקצרה מהכיל אותו ומקנהו. ונשאר חוצה לארץ בחשבו שהיא רחבה. כאומרו ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה. ולכן אמר ברוך מרחיב גד. כמו שאומר ברוך שהרחיב גבולו בח"ל. ובגד בארץ חמדה אשר בה עמים הר יקראו וחפצים לילך לראותה. ואע"פ שהוא גבור כלביא שכן מאימת האויבים. כמו שהיה שגלו בראשונה. כמו שפירשתי באומרו וראשית אונו: